ענת לןמה אתם יודעים על האיבר הכי חשוב בגוף שלנו – המוח?
היום אנחנו יודעים הרבה יותר מבעבר על המכונה המדהימה הזו.
אז מה יש במוח שגורם לזכרונות שלנו לא להיות נכונים, לשכוח דברים או דווקא לזכור פרט שולי משהיינו ממש קטנים?
עשר עובדות שלא ידעתם על המוח ועל הזיכרון שלנו:
1. רוב האנשים לא זוכרים חוויות ילדות שקרו להם לפני גיל 3 (e.g., Hayne et al., 2011). פרויד כינה את התופעה אמנזיית ילדות (childhood amnesia), והציע שהיא קורית כיוון שאנו מדחיקים את חוויות הילדות המוקדמות כדי להגן על עצמנו מהאשמה שנרגיש אם ניזכר בדחפים האגרסיביים והמיניים שמאפיינים את הילדות המוקדמת שלנו. הסבר זה של פרויד לא מאד מקובל היום ולא מבוסס מבחינה מחקרית. ישנם מספר הסברים אחרים לתופעה, גם הסברים ביולוגיים ונוירוביולוגיים, הקשורים לאופן בו מתפתח המוח.
2. בהמשך לעובדה הראשונה, זיכרונות מגילאים מאד צעירים הם לא אמינים, כך שאם יש לכם זיכרון עמום של משהו שקרה לכם בגיל שנה או קודם לכן, הוא כמעט בוודאות זיכרון בדוי (false memory) או זיכרון אמיתי של אירוע שהתרחש מאוחר יותר.
3. יכולת ההיזכרות במידע מילולי פוחתת באופן משמעותי עם הגיל (e.g., Yankner etl a., 2008). אין הרבה מה לעשות בקשר לזה, ואפשר להתנחם (או לא) בעובדה שהמוח מתחיל להזדקן כבר בשנות ה-20 המוקדמות… עם זאת, מחקרים מצאו שאפשר להשתמש בטכניקות אימון ולאמן את המוח ואת הזיכרון, ובכך לגרום לתהליך זה לקרות לאט יותר.
4. בכל פעם שאנו נזכרים באירוע מסוים שקרה לנו או שצפינו בו, אנחנו למעשה משנים את האופן בו מקודד אותו אירוע במוחינו. אם ישאלו אותנו שאלות תוך כדי שנספר על האירוע, או ירמזו לנו שהיו דברים באירוע שלא היו בו, הזיכרון שלנו עשוי להיות מושפע מכך. למעשה, מספר מחקרים מבוקרים במעבדה מצאו שקל להשתיל במוחם של בני-אדם זיכרונות בדויים (false memories).
5. ההיפוקמפוס, מבנה מוחי דמוי סוסון ים, משחק תפקיד חשוב בזיכרון מרחבי ובהתגבשות זיכרונות חדשים (מעבר של זיכרונות ממאגר קצר טווח למאגר ארוך טווח). במקרה מפורסם אחד – המקרה של הנרי מולייסון (החולה HM) – כדי לטפל באפילפסיה חמורה ממנה סבל, רופאים הסירו את ההיפוקמפוס של הנרי כשהיה בן 27. אחרי ההסרה, הנרי לא היו מסוגל לייצר זיכרונות דקלרטיביים חדשים. הוא היה מנהל שיחה של מספר דקות ולאחריה שוכח שהוא ניהל את השיחה ויכול להתחילה מחדש, היה קורא את העיתון ואחרי כמה דקות שוכח ויכול להתחיל שוב, הוא לא הצליח לזכור את הרופאה שטיפלה בו יום-יום או בכלל אנשים חדשים שהכיר לאחר הניתוח. עם זאת, הנרי כן זכר את הוריו, את המקום בו גדל, את החברה שלו מכיתה א' וכו'. המקרה של הנרי עזר לחוקרים לזהות ולהבחין בין סוגים שונים של זיכרון.
6. שנת לילה היא חשובה להתגבשות של זיכרונות. כבר בשנות ה-60 חוקרים מצאו שיש קשר בין שינה טובה לבין זיכרון. מחקרים מאוחרים יותר מצאו שלמניעת שינה היו השלכות הרסניות על יכולות זיכרון ולמידה. השלכה מעשית: לרוב לא מאד יועיל ללמוד כל הלילה ולגשת בבחינה בבוקר שאחרי.
7. יהיה לנו קל יותר להיזכר במידע כאשר ההקשר דומה לזה שהיה בזמן שהמידע קודד. למשל, נמצא שלנבדקים שלמדו דברים מסוימים בזמן שהם צוללים מתחת למים, היה יותר קל להיזכר במידע זה כאשר הם היו מתחת למים (Godden & Baddeley, 1975). השלכה יישומית: כדאי לעשות לפחות חלק מתהליך הלמידה לבחינה ממש בכיתה שבה נעשה את הבחינה.
8. בכל פעם שאנו מייצרים זיכרון, קשרים חדשים נוצרים במוחינו. למעשה, היווצרות ושמירה של זיכרונות מחייבת היווצרות של חלבונים חדשים. חוקרים מצאו שאם נותנים סם שחוסם היווצרות של חלבונים (אניסומיצין), נגרום לכך שהיזכרון לא יישמר. לא ניתן להשתמש בסם זה בבני-אדם, אבל חשבו כמה זה היה יכול להיות יעיל במקרה של טראומות למשל…
9. אמנם עדיין אי אפשר למחוק לגמרי זיכרונות בבני-אדם, אבל חוקרים כבר מצאו דרך להפחית משמעותית את המימד המפחיד או המאיים של זיכרונות מסוימים. במחקר אחד הצליחו חוקרות, באמצעות שימוש במניפולציה מחקרית ובסם שנקרא פרופרנולול (propranolol), למחוק אצל נבדקים עם ארכנופוביה (פחד מעכבישים) את הפחד מעכבישים. אחרי המחקר רוב הנבדקים הראו תגובות התקרבות לעכבישים והיו מסוגלים אפילו להחזיק עכביש בכף ידם.
10. עיסוק בפעילות גופנית עשוי להפחית באופן משמעותי את הסיכוי לסבול בהמשך החיים מאלצהיימר ומבעיות זיכרון. בנוסף, וייתכן שיש קשר בין הדברים, נמצא גם שעיסוק בספורט מגביר את הקצב בו נוצרים נוירונים חדשים במוחינו (תהליך שנקרא נוירוג'נסיס, neurogenesis). השלכה מעשית: לכו לרוץ, צאו לשחיה, רכבו על אופניים. העיקר – עשו ספורט.
רוצים לשמוע עוד עובדות שלא ידעתם על המוח ועל הזיכרון?
תוכלו להנות ממידע נוסף ומרתק על המוח בהרצאתה הקרובה של ענת לן, דוקטורנטית למדעי המוח באוניברסיטת בן-גוריון ומרצה במחלקה לפסיכולוגיה במכללה האקדמית ת"א-יפו ובאוניברסיטה הפתוחה, אשר מגיעה ל-Funzing על הבר לסדרת הרצאות:
ראשון – 7.5 | תל אביב | 20:00-21:30 | לחצו כאן לפרטים נוספים
—
פוסט זה נכתב על ידי ענת לן. ענת היא דוקטורנטית למדעי המוח באוניברסיטת בן-גוריון ומרצה במחלקה לפסיכולוגיה במכללה האקדמית ת"א-יפו ובאוניברסיטה הפתוחה. נושא המחקר שלה הוא האינטראקציה שבין גורמים גנטיים לבין חשיפה למזהמים סביבתיים באטיולוגיה של אוטיזם. בנוסף, ענת בודקת את תפקידו של ההורמון אוקיסטוצין בהפרעות מהספקטרום האוטיסטי. ומלמדת קורסים בנושא המוח, למידה, זיכרון וסטטיסטיקה.
Facebook Comments