נועם רפפורטנעם רפפורט, המתמחה במוסיקה משנות השישים והשבעים ואף כתב ספרים בנושא – מציג בפניכם שש עובדות פחות ידועות על הלהקה האהובה הזו.
1. רבים חושבים כי שם הלהקה קשור לצבע הוורוד. אין הדבר באמת כך. מקים הלהקה, סיד בארט, הדביק שני שמות פרטיים של אמני בלוז ויצר את אחד השמות הידועים ביותר בעולם הרוק.
2. לאחר ההצלחה האדירה של 'הצד האפל של הירח' ניסו חברי הלהקה להקליט אלבום שלם עם נגינה על כל דבר שהוא אינו כלי נגינה. הם ניגנו על סלוטייפים, מסור, סירים, מחבתות, סכו"ם, מהדקים ועוד. אחד הכלים שהוקלטו לפרויקט הגנוז הזה התגלה כקריטי ליצירת האלבום שיצא במקום זה – WISH YOU WERE HERE.
3. סיד בארט נולד בשם רוג'ר. את הכינוי 'סיד' הוא קיבל בסביבות שנת 1959. זה קרה כשהגיע, יום אחד, לאירוע ספורט, במסגרת תנועת הנוער בה היה חבר, כשהוא חובש כובע שטוח (FLAT CAP) במקום הכומתה הרשמית אותה היה אמור לשים על ראשו. החברים הבוגרים של התנועה ראו בכובע זה שחבש סמל למעמד חברתי נמוך יותר והחלו לכנותו בשם 'סיד', כסוג של ליגלוג. מעריצים רבים של בארט חשבו כי כינוי זה הגיע משם של מוסיקאי ג'אז שניגן אז בקיימברידג' (בה גדל סיד). בארט קיבל בהכנעה את הכינוי שדבק בו, אך לא הירשה לקרובים אליו להשתמש בו. אלה פנו אליו בשמו האמיתי.
4. סרט ההופעה 'פינק פלויד בפומפיי' היה הראשון להראות לקהל הרחב את הלהקה בפעולה – באמפיתיאטרון ריק מקהל. היה זה הבמאי הצרפתי, אדריאן מייבן, שבא ללהקה עם רעיון לעשות סרט שיהיה הניגוד הגמור לסרטי הופעות אופנתיים כמו 'וודסטוק' או 'כלבים שוטים ואנגלים' של ג'ו קוקר. בתחילה הוא רצה לצלם את הלהקה עם רקע של תמונות, אך הרעיון נדחה. המטרה שלו הייתה לתת למוסיקה לדבר בעד עצמה, מבלי שתופרע על ידי תגובת הקהל. היה זה כשהגיע לחופשה בנאפולי, הוא הגיע לבקר באמפיתיאטרון של פומפיי כתייר. שם הוא איבד את הדרכון שלו. כשחזר לחפש אותו, הוא חש באווירה המיוחדת של המקום. זה היה המקום המושלם עבורו ליצור סרט עם פינק פלויד.
מבחינת הפקה, לא היה קשה לעשות את הסרט הזה. הבעיה הלוגיסטית הקשה ביותר הייתה הבאת ציוד הלהקה לאמפיתיאטרון. חברי הלהקה נאלצו לשכור חברת הובלות מקומית שתביא את הציוד עד ליעד הנכסף. הרעיון קסם ללהקה והפרויקט יצא לדרך. מייבן הצליח להשיג אישור מהנהלת המקום לסגור אותו לצילומים למשך שישה ימים.כמה ילדים, שניסו להתגנב, הורשו לבסוף להיכנס פנימה ולהקשיב למוסיקה בתנאי שיהיו רחוקים ולא יעשו רעש.הבעיה הראשונה שנגלתה למייבן, כשהגיע למקום, הייתה מחסור במערכת חשמל נורמלית. בכל פעם שניסו להפעיל את ציוד ההקלטה – נוצר קצר.
הבמאי הנחוש נאלץ למשוך כבלים מאריכים מכנסייה ששכנה במרחק מה משם. שלושה ימים לקחו לפתור את העניין הזה.
5. ביקורת על תקליט של הלהקה, בעיתון להיטון משנת 1972, התייחסה כולה בזעם רק לאיכות ההדפסה הישראלית הגרועה שלו.
6. הסיום של התקליט WISH YOU WERE HERE הוא אחד הרגעים הגאוניים והעצובים ביותר שנוצרו אי פעם בתקליט רוק. האפקט מאד ברור. סולו הסינטיסייזר האחרון של ריק רייט נשמע עצוב מאד. עצוב עד כדי הרגשה של מנגינת לוויות. וש כאן מוות. זהו מותו של היהלום – הלא הוא סיד בארט, שהוכר לכל כנפגע אל.אס.די. בתוך מסך היהלום הנוצץ שמתעמעם עד כיבוי מול אוזנינו נשמע לפתע הקלידן ריק רייט כשהוא מנגן על הסינטי שלו כמה צלילים מפתיחת הבית השני של השיר SEE EMILY PLAY, שהיה להיטו הגדול ביותר של בארט משנת 1967
—
כחלק מסדרת הרצאות המוזיקה מבית Funzing יתארח אצלנו נועם רפפורט, מוזיקאי, חוקר מוזיקה מרצה וסופר, להרצאה ייחודית מסוגה ובה סיפורה של להקת פינק פלויד – כפי שלא הובא עד כה. כולל דוקומנטים נדירים ביותר שלא ראיתם מעולם ועובדות שלא ידעתם. לפרטים נוספים לחצו כאן.
Facebook Comments