על צמחי בר למאכל, ירקות וערסים

הערב היה לי צ'אט מעניין מאוד עם לקטית העל יעל.
היא סיפרה לי שליקטה כרפס ריחני וניסתה לבשל איתו,
ולמרות שהוא האב הקדום של הסלרי שאנחנו פוגשים בחנות,
היא כתבה לי שהוא כרפס אלים , לא כרפס עלים.
במילים אחרות – הוא חירב כל מה שהיא ניסתה להכין איתו.
העניין עם צמחי הבר למאכל, הוא שהם הערסים של הצמחים.
תחשבו על כל צמח בערוגה האורגנית במשק הקרוב למקום מגוריכם –
דואגים שלא יהיו עליו יותר מידי מזיקים, ועוקרים צמחים שפולשים לערוגתו,
והכי חשוב – משקים אותו באופן סדיר.

בקיצור – הוא החננה של הכיתה שאמא שלו מגדלת אותו בצמר גפן.
הוא יכול להישאר עדין, מנומס וחמוד.
וצמחי הבר למאכל? מי דואג להם?
לא תמיד הם מקבלים אספקת מים סדירה, כל הזמן פולשים לבית הגידול שלהם,
מזיקים יכולים לאכול מהם באין מפריע.
בקיצור – הוא גדל בשכונת מצוקה, אמא ואבא כבר לא דואגים לו,
הוא לומד להסתדר בעצמו.
בשכונה הקשה הזאת כדי להסתדר צריך להיות ערס
קשוח
מר או חריף
עם שרשר גדול.
זה מה שעשה הכרפס הריחני.
גם אנשים עושים את זה לפעמים.
החדשות הטובות, שבניגוד לאנשים, צמחי בר ערסים זה ממש מעולה.
הרי אם ערס רודף אחריך זאת צרה.
אם ערס רודף אחרי מי שרודף אחריך – זאת ברכה. הוא כבר יטפל בו.
הערסים האלה מכילים חומרים שמייטיבים איתנו כי הם מתמודדים עם אותם וירוסים, חיידקים וטפילים שאנחנו מתמודדים איתם.
אז תנו לערסים לרוץ במקומכם – איכלו צמחי בר למאכל.
רוצים להצטרף לסיור? לחצו כאן לפרטים.

להתראות בטבע
אביבית – ג'וטי